מלחמת האזרחים בספרד - אתגרים במעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה

עטיפת הספר של Josebe Bilbao-Henry, שעוסק בתקופה שלאחר פרנקו: "מעבר -  לקראת ספרד מתקדמת, דרך ההיסטוריה של ספרד"

תגובה למאמרים מתוך ספר

• 
  
  Helen Graham and Jo Labanyi (eds.), Spanish Cultural Studies, Oxford 1995, pp. 315-325, 332-336.

מקריאת קובץ המאמרים של Democracy and Cultural Change ניכר, שככל שחולפות השנים, כך נעלם המשטר הפרנקיסטי ונמחק מהזיכרון הקולקטיבי. אפשר לומר שבספרד המודרנית, לא נותר שום שריד ממשטרו של פרנקו, מלבד כמה מצבות ב"עמק הנופלים". כל המוסדות שנבנו במהלך שלטונו שונו או הוחלפו בהדרגה. כל המסורות הפרנקיסטיות, כדוגמת "יום הניצחון" של ה 1.4, נעלמו. האם המשטר הפרנקיסטי בשנותיו האחרונות היה כה רופף, שהכל רק חיכו בנימוס שיסתלק? לא ברורה מידת המשילות של פרנקו בשנותיו האחרונות. האם היה שליט חלש החל משלהי שנות השישים, או ששלט באותה יד רמה שבה שלט בשנות הארבעים? מוזר שאיש לא חשב להמשיך את המשטר הפרנקיסטי בלעדיו. האם הערכים הדתיים והלאומיים שהאמין בהם עדיין פועמים בליבותיהם של הספרדים? האם, בספרד המודרנית, המשטר הפרנקיסטי זה אירוע שמדברים עליו? או, שדיקטטורה נוקשה כמו של פרנקו, זה נושא כאוב של "היסטוריה רחוקה", שעדיף לא להעלות? האם קיים קשר של שתיקה סביב ההיסטוריה הפרנקיסטית, בבחינת "מה שהיה היה"? האם מתביישים הספרדים בעברם הפרנקיסטי? מה מידת הרגשות האנטי מיליטריסטיות בספרד שלאחר פרנקו? מה נשאר ממורשת פרנקו (אם בכלל נשאר ממנה דבר מה)?

נוצר הרושם שפניה של החברה הספרדית שונו לחלוטין במהלך הפרנקיזם. ההבדל המרכזי הוא היעלמותו של הקונפליקט, שאפיין את ספרד לפני עידן פרנקו. לאורך כל אסופת המאמרים אין שום רמז לקו השבר מזמן מלחמת האזרחים. השיח הפוליטי שונה מ"עימות" ל"קונצנזוס". המאפיין הבולט ביותר של ספרד המודרנית הוא הפלורליזם. הסובלנות שיש בספרד לתרבויות שונות, שפעם נאבקו עד מוות זו בזו, מעורר קינאה. רק מדי פעם, מתנהל דיון ציבורי, בכללי משחק דמוקרטיים - קורקטיים ולא אלימים, על מידת הממלכתיות שיש לחייב בזרמי החינוך השונים. או על אופן המימון של החינוך הפרטי, לדוגמה. מנגד, ניסיון ההפיכה הצבאית של אנטוניו טחרו בראשית שנות השמונים הוכיח שישנם שרידים של מלחמת האזרחים ושלא כולם קיבלו את כללי המשחק הדמוקרטיים. האם למדו הספרדים איזשהו לקח ממלחמת האזרחים? אינני מצליח להבין מה מידת הנוכחות של העבר האלים ושל האידיאולוגיות המנוגדות בחברה ובשיח הציבורי בספרד, שלאחר 1975? היכן המאבק על עתידה ודמותה של ספרד? היכן העימות סביב הערכים החברתיים של הרפובליקה השנייה? מנגד, היכן המאבק על אופייה הקתולי של ספרד? האם הצמיחה המהירה והשגשוג הכלכלי טיאטאו את הבעיות והקונפליקטים של ספרד מתחת לשטיח? האם, לצד זיכרונות לא נעימים, השאירה מלחמת האזרחים מורשת? האם מלחמת האזרחים היא חלק מהזיכרון הקולקטיבי הספרדי? או, שהמלחמה הזאת מתויגת כאירוע שכדאי להצניע? באיזו מידה נמצאת מלחמת האזרחים בתודעה ובהוויה הספרדית של ימינו?

החוקרת Rosa Montero כותבת באריכות על השינוי התרבותי שעבר על ספרד. פריחת הספרות הספרדית המודרנית, האומנות, הטלוויזיה, התיאטרון, הקולנוע הספרדי והשירה מקושרת באופן נסיבתי לחילופי המשטר. לא השתכנעתי לגבי הזיהוי האוטומטי בין דיקטטורה ושמרנות ובין היעדר תרבות. או, לחילופין, בין דמוקרטיה ובין פריחה תרבותית. ישנם מקרים רבים של שלטון דמוקרטי לעילה ולעילה שהתרבות אינה פורחת תחתיו. או ההיפך – משטרים נוקשים שבזמנם התרבות פרחה. ההתניות הפבלוביות שמכניסות תחת כפיפה אחת את כל המונחים החיוביים ("דמוקרטיה", "פריחה תרבותית", "שפע כלכלי", "אינטלקטואלים") ותחת כפיפה אחרת את כל המונחים השליליים ("פרנקו", "היעדר תרבות", "כלכלה גוועת", "בורות") לא מקובלות עלי. האינסטינקט לקשר בין תופעות שונות רק על סמך שקרו באותו הזמן, לא מאפשר בחינה אקדמית מדוקדקת דיה.