5 ביוני 2010

מלחמת האזרחים בספרד - שבירת "הסכם השכחה"

בקריקטורה - פרנקו מכשיל את השופט החוקר גרסון
תגובה למאמר

  • Davis, Madeleine (2005). "Is Spain Recovering its Memory?: Breaking the Pacto del Olvido", Human Rights Quarterly Vol. 27, Number 3, August, pp. 858-880.
מעניין שהזרז של הדיון הציבורי בספרד הוא דווקא אירוע מחוץ לספרד ולא אירוע ספרדי. המעצר של נשיא צ'ילה הישיש, פינושה, שהיה רודן אכזר בארצו, הוא זה שהעמיד את החברה הספרדית מול המראה ואילץ אותה להתמודד עם עברה. ספרד, שמוכנה לשפוט כל רודן אחר ובלבד שלא יהיה ספרדי. ספרד מגינה על מי שהיו חלק מהמשטר הפרנקיסטי במסכת חוקים שאינם משתלבים בקנה אחד עם הדרישות שהיא עצמה מעמידה לאחרים. האם החברה הספרדית לא חוששת מהתערבות של זרים בעניינה, בדיוק כמו שהיא התערבה בענייני צ'ילה? האם הספרדים מודעים למוסר הכפול שהם נוקטים בו? האם יש בספרד ביקורת עצמית על אמות המוסר המוזרות שלהם? האם העמדה הניטראלית של ממשלת אסנאר בעניין פינושה הזיקה לספרד או הועילה לספרד? ברור לי שהציבור בספרד מבין שהשתיקה שימשה כמגן של הפרנקיזם והפרנקיסטים, שמעולם לא נשפטו. אבל, בסירובה לשפוט את פשעיה, נתפסת ספרד כמי שמאמינה שיש דין אחד לה ודין שני לאחרים. למה החברה הספרדית לא מוכנה לפסוע צעד אחד קדימה ולהתעמת עם עברה בבית המשפט? האם זה נוח לספרדים לככב ברשימת מדינות שבהן לא פוענחו מקרי העלמות? מדוע, בעצם, אחרי כל כך הרבה שנים, עדיין מתעקש המחוקק הספרדי להגן על מי שביצעו פשעים בשם הפרנקיזם? האם לא הגיע הזמן שתבוטל החנינה שמגינה על אותם פושעים ספרדים? בהיעדר הליך משפטי נאות כנגד פושעי מלחמה בספרד, יתכן שאחדים מאזרחיה יואשמו בטריבונאל בינלאומי, כפי שהיה במשפט מילוסאביץ'. האם ממשלת ספרד לא חוששת מכך?
צודק מי שאמר שחידוש הדיון הציבורי בספרד יפתח מחדש את הפצעים המגלידים. בעקבות הדיון, האומה הספרדית מתמודדת שוב פעם עם שאלות, שהן גרורה של מלחמת האזרחים והפרנקיזם. חילופי ההאשמות סביב פתיחת קברי אחים מתקופת המלחמה מגבש מחדש צדדים פוליטיים קוטביים. בנוסף, הדרישה לתגמולים וקצבה חודשית למשפחות של נפגעים רפובליקאים או פיצוי לנפגעים משורות "הבריגדה הכחולה", מעלה חשד שהמטרה מאחורי הדרישות היא לא תיקון של חטאי העבר, אלא רצון להתנגח עם יריבים פוליטיים. לעומת הטיעונים שמחלקים את ספרד מחדש, ישנו גם ניסיון לשמור את הסדר השתיקה הקיים. טיעונים שמשתמשים ברטוריקה בסגנון של "שני הצדדים בצעו פשעי מלחמה" רק מחזירים את ספרד לתקופת השתיקה. אני חשבתי, שהבסיס לשבירת Pacto del olvido הוא התגברות של החברה הספרדית על המחלוקות שפילגו אותה, ולא המשך של המחלוקות רק בטונים אחרים, נימוסיים יותר. במאמר של Madeleine Davis הציבור הספרדי מוצג כמי שלא התגבר על המחלוקות שפילגו את ספרד. האם כל שנות השתיקה נכשלו? כיצד מסבירים הספרדים לעצמם את הופעתן המחודשת של המחלוקות הישנות? המחלוקות החדשות נושאות עימן בנייה מחודשת של הנרטיב הספרדי. כיצד מבינים הספרדים את שנות השתיקה? האם חושבים הספרדים שהשתיקה הייתה ארוכה מידי, או אפילו, מיותרת במידה מסוימת?
תפקידו של הממשל בתהליך שבירת השכחה הוא מרתק. הציבור וגופים חוץ שלטוניים הם אלה שמובילים את ההתפכחות של ספרד מעשורים של שכחה. הניסיון של השלטונות להתנער מהדיון הציבורי מעמיד את הממשל הספרדי במצב אבסורדי. מצב שבו הוא מובל על ידי הציבור ולא מוביל את הציבור. מה מידת המעורבות של השלטון בשבירת Pacto del olvido? האם השלטון מעוניין בהמשך של השקט התעשייתי, או שהוא נגרר לדיון אחרי "הרחוב"? האם מוקמות וועדות חקירה לבדיקת פשעים מן העבר? האם נענה הדרג הפוליטי לדרישה לחקור העלמות של אנשים? האם מתגמש השלטון הספרדי לנוכח דרישת הרחוב לבחינה מחודשת של החנינה הגורפת לאנשי פרנקו? האם הדרישה לפיצוי הולם של נפגעי הפרנקיזם מגובה בהליך של חקיקה מתאימה? מה מידת הנשיאה באחריות של הממשל לגבי פשעים שנעשו על ידי קודמיהם?