בתמונה - דוגמה לפולחן האישיות של פרנקו.
תגובה למאמר שדן בהתמודדות עם זכרון המלחמה בזמן הממשל הפרנקיסטי
Michael Richards, “From War Culture to Civil War”, in Raanan Rein (ed.), Spanish Memories: Images of a Contested Past a special issue of History & Memory, Vol. 14 (Fall 2002): pp.95-121.
המאמר של Michael Richards מפרט כיצד התמודד המשטר הפרנקיסטי עם ההיסטוריה של מלחמת האזרחים. כמובן, מצוינת ההנצחה של ההרוגים הלאומנים ומוזכרת ההשקעה של פרנקו בהפיכתם של אזורי הקרבות לאתרי הנצחה לאומיים. לצד זה, מתואר בפרוטרוט גם התהליך של השתיקה והשכחה הכלל ספרדית לאחר המלחמה. מחד גיסא, המהלכים של פרנקו במהלך המלחמה מעידים שחשב שהרפובליקה השנייה היא "מוטציה ספרדית שיצאה מכלל שליטה" ושיש לרפא את החברה הספרדית מהצרה שאליה נקלעה. זהו תהליך שיש להתגאות בו כי הציל את החברה הספרדית מאנרכיה מוחלטת. מאידך גיסא, ההקפדה על ההנצחה החד צדדית וההשכחה המכוונת והמודרכת, שיזם המשטר הפרנקיסטי, מובילים אותי למסקנה שפרנקו מתבייש ומסתיר אירוע לא נעים כמו מלחמת אזרחים. אם מדובר ב"טיפול מוצלח", מדוע יש צורך להסתיר אותו? Richards לא מפרט מה עמדת השלטונות לגבי אופי המלחמה. האם לדעת הממשל הפרנקיסטי, מלחמת האזרחים היא תאונה של ההיסטוריה הספרדית או התפתחות נורמאלית של ההיסטוריה הספרדית? האם לדעת פרנקו, המלחמה הייתה טרוף וטעות או שאולי טיפול כירורגי, גס וברוטאלי, אך יעיל בחוליים של החברה הספרדית? כידוע, ממשלים אינם דעה של אדם אחד בלבד. אני משוכנע שהיו בספרד כאלה שראו במלחמה סטייה מההיסטוריה הספרדית וכאלה שראו בה המשך טבעי להיסטוריה הספרדית. אבל, אינני מצליח להבין מה היה הקו המרכזי של המשטר?
-------
ההיסטוריוגרפיה של סוף מלחמת האזרחים ידועה לכולם. הרפובליקה הובסה בשדה הקרב ואיבדה את השלטון בספרד. אבל כדי שהניצחון של פרנקו יהיה מושלם יש לנצח גם במישור התודעתי. אם הרפובליקאים הובסו צבאית בלבד, אך רעיונותיהם עדיין פועמים בלבבות אנשיהם, אז ישנה סכנה לחידוש האלימות. כמובן, רק כששעת הכושר תגיע. האם הרפובליקה הובסה גם במישור הפסיכולוגי? האם פרנקו ניצח גם בקרב על ליבותיהם של ההמונים? האם המיליונים שתמכו בערכים של שוויון וסוציאליזם חדלו מלהאמין בערכים הללו? האם מי שחונך לאורם של רעיונות קומוניסטיים השליך את אותם אידיאלים והתמסר ללאומנות של פרנקו? Richards כותב על הקשיים שאיתם התמודד המשטר הפרנקיסטי, כשניסה לרענן את המנגנון הכנסייתי ולהחזיר את ההמונים לדת. הרי ברור שאנשים שחדלו להאמין בדת לא יחזרו בנקל לכנסייה, גם אם הם הובסו במערכה הצבאית. לדעתי, לא מספיק לפרט שהקומונות האנרכיסטיות פורקו בכוח ושאנשיהן היגרו לעיר. יש לפרט מה חשבו אותם אנשים שצורת החיים הייחודית שלהם השתנתה ושנדחקו בכוח למערכת ערכים שונה משלהם. לא ברור האם פרנקו ניצח גם בקרב על ליבותיהם של הרפובליקאים. במאמר שעוסק בזיכרון קולקטיבי ובהתמודדות עם הנצחת המלחמה הייתי מצפה שיפורט מה עלה בגורל הערכים הרפובליקאים ולא רק מה עלה בגורל האנשים.
-------
ההיסטוריוגרפיה של סוף מלחמת האזרחים ידועה לכולם. הרפובליקה הובסה בשדה הקרב ואיבדה את השלטון בספרד. אבל כדי שהניצחון של פרנקו יהיה מושלם יש לנצח גם במישור התודעתי. אם הרפובליקאים הובסו צבאית בלבד, אך רעיונותיהם עדיין פועמים בלבבות אנשיהם, אז ישנה סכנה לחידוש האלימות. כמובן, רק כששעת הכושר תגיע. האם הרפובליקה הובסה גם במישור הפסיכולוגי? האם פרנקו ניצח גם בקרב על ליבותיהם של ההמונים? האם המיליונים שתמכו בערכים של שוויון וסוציאליזם חדלו מלהאמין בערכים הללו? האם מי שחונך לאורם של רעיונות קומוניסטיים השליך את אותם אידיאלים והתמסר ללאומנות של פרנקו? Richards כותב על הקשיים שאיתם התמודד המשטר הפרנקיסטי, כשניסה לרענן את המנגנון הכנסייתי ולהחזיר את ההמונים לדת. הרי ברור שאנשים שחדלו להאמין בדת לא יחזרו בנקל לכנסייה, גם אם הם הובסו במערכה הצבאית. לדעתי, לא מספיק לפרט שהקומונות האנרכיסטיות פורקו בכוח ושאנשיהן היגרו לעיר. יש לפרט מה חשבו אותם אנשים שצורת החיים הייחודית שלהם השתנתה ושנדחקו בכוח למערכת ערכים שונה משלהם. לא ברור האם פרנקו ניצח גם בקרב על ליבותיהם של הרפובליקאים. במאמר שעוסק בזיכרון קולקטיבי ובהתמודדות עם הנצחת המלחמה הייתי מצפה שיפורט מה עלה בגורל הערכים הרפובליקאים ולא רק מה עלה בגורל האנשים.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה