כרזה עם הסיסמה הרפובליקנית המפורסמת "הם לא יעברו!" (הפאשיסטים, כמובן). למאמץ המלחמתי שותפים כולם, כולל נשים (במרכז).
תגובה למאמר מתוך ספר:
- יעקב עובד, "אנרכו-קומוניזם וקולקטיביזציה במלחמת האזרחים בספרד",אצל רענן ריין, הפאשיזם לא יעבור, עמ' 134-160.
המאמר של יעקב עובד, שמתאר את סיפורה של התנועה האנרכיסטית בספרד, מקפיד על גישה מאוזנת וביקורתית. מחד גיסא מתוארים האנרכיסטים באור רומנטי כחברה מתקנת עולם שכל כוונותיה טובות, ומאידך גיסא מפרט הכותב על הניתוק מהמציאות על הנאיביות ועל המימד האינפנטילי של התנועה. לטעמי, המאמר לא מסביר באופן יסודי מהיכן נובע הפער העצום בין הרעיונות הנשגבים של שותפות, שוויון וסולידאריות ובין כפייה במסווה של הסכמה, הלשנות ומעשים ברוטאליים אחרים. האלימות שנקטו בה היא בסתירה לכוונותיהם הטובות. כיצד הסבירו האנרכיסטים לעצמם את מעשיהם? האם גרסו שהמאבק לעולם טוב יותר חייב להתלוות באלימות?
נחמד לקרוא שהאיכרים בספרד הם לא צמיתים משוחררים, נבערים מדעת, שבקושי יודעים קרוא וכתוב. מדובר בקבוצה אידיאליסטית ומשכילה מאוד שנהנתה מספרות עשירה, עיתונאות, תחנות רדיו, מפעלי תיאטרון ותרבות לצד מסורות חקלאיות. האיכרים בקולקטיבים האנרכיסטים התחנכו לאורם של רעיונות, קראו הוגי דעות, הקשיבו לפובליציסטים ויצרו תרבות עשירה הרבה יותר מאשר הדמות הסטריאוטיפית של האיכר, המנותק מהמאורעות הפוליטיים, שכל עולמו הוא תוצרת חקלאית. לא מוסבר במאמר כיצד רכשו האיכרים הספרדים את הידע וההשכלה שלהם. הפערים בין האיכרים באירופה פשוט מדהימים. איך זה שפועל חקלאי ברומניה בקושי יודע לספור ואילו עמיתו בספרד קורא את כל כתבי קרופוטקין?
הדמיון בין התנועה הקיבוצית בארץ ישראל של הימים ההם לבין הקומונות והקולקטיבים האנרכיסטים בספרד הוא כה רב, שזה בלתי נמנע לברר האם יש קשר בין שתי התנועות. שתיהן נשענות על ערכים אוניברסאליים משותפים שתכליתם היא יצירת סדר עולמי חדש המושתת על עקרונות שוויון חברתי. כיוון שהקיבוץ בארץ ישראל הקדים בעשרים וחמש שנים את פריחת הקומונות בספרד, הייתי מצפה שיהיו בספרד רעיונות מיובאים. הרי אין טעם להמציא את הגלגל מחדש אם אפשר פשוט להסתכל לצדדים וללמוד מניסיונם של אחרים. האם התפתחו באופן בלתי תלוי שתי תנועות זהות בצדדים שונים של הים התיכון? האם היו איזה שהם יחסי גומלין בין השתים? השאלה הזאת היא, כמובן, דו כיוונית כי גם הקיבוץ הארצי היה יכול ללמוד מההיסטוריה הספרדית על הגורמים שהביאו לפירוקם של הקולקטיבים ועל כשלון השיטה הכלכלית האלטרנטיבית.
בתיאור האירועים מהקמתן ועד ופירוקן של הקומונות נעדרה המדינה. השלטון המרכזי הרפובליקאי, פשוט אינו מופיע. לא בהכוונה, לא במימון (אפילו לא מימון עקיף כמו סחורות – לקומונות ששללו את רעיון הכסף), לא בתמיכה או הסתייגות אידיאולוגית, לא במתן שירותים של חקלאות, בריאות, חינוך. המדינה נעדרה גם באכיפת החוק כשנעשו עבירות כמו כפייה עד כדי דיקטטורה, החרמת רכוש, גירוש אנשי כנסייה ולבסוף הוצאות להורג של פאשיסטים. מה היה יחס שלטונות הרפובליקה לאנרכיסטים ולקולקטיביזציה? האם השלטון, בעצם, תמך בהם או שבגלל שעיקר המאמץ הופנה למאבק בלאומנים ניתנה אוטונומיה רחבה כל כך לאנרכיסטים?
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה