בכרזה : "היום ספרד, מחר העולם". היטלר מאיים על צרפת.תגובה למאמר:
שארל בלוך, "צרפת, גרמניה ומדיניות המעצמות בתקופת מלחמת האזרחים", אצל ריין, הפאשיזם לא יעבור, עמ' 188-214.
המאמר של שארל בלוך שדן במדיניות החוץ הצרפתית נוכח המשבר המתמשך בספרד, לא מפרט מדוע לא ניסה ממשל לאון בלום לחזק או להקים מנגנונים בינלאומיים. כשהבין בלום כי אין ביכולתו לקדם את האינטרסים של צרפת, היה יכול לדרוש את חיזוקו של "חבר הלאומים". אם הייתה מועלת דרישה שחבר הלאומים יהיה גוף עם מעט יותר סמכות, שיכלול מספר רב של מדינות ושאפשרויות הפעולה שלו יורחבו ויכללו גם "גזרים" כדוגמת ערבויות כלכליות והסכמי סחר וגם "מקלות" כמו סנקציות בינלאומיות, אמברגו נשק וניתוק קשרים דיפלומטיים, אולי המשבר בספרד היה מתנהל אחרת. בכלל, פעולה של גופים בינלאומיים פשוט נעדרה מהמשבר בספרד. האם לא נערך שום דיון בין המדינות בדבר חולשתו של חבר הלאומים? האם לא חשב לאון בלום כי יש צורך בגוף בין לאומי שיפתור מצבים בינלאומיים סבוכים? יש לזכור כי מלחמת האזרחים בספרד לא הייתה הסוגיה היחידה שעל סדר היום הבינלאומי. באותה תקופה הייתה את המלחמה המתמשכת במנצ'וריה, את המלחמה באתיופיה ואת המאבק הארוך סביב גבולותיה של גרמניה (כלומר, צ'כוסלובקיה, חבל הרוהר ואוסטריה). האם לא היה מי שחשב שיש להקים גוף בינלאומי רציני?
לא היה מי שלא התערב במלחמת האזרחים בספרד. ההתערבות של חלק מהמעצמות הייתה גסה מאוד, כמו משלוחי נשק סובייטיים, מפציצים גרמנים, חיילים איטלקים, וההתערבות של חלק אחר הייתה פחות ישירה ויחסית חשאית, כמו הדיפלומטיה הבריטית ומשלוחי הנשק הסודיים של צרפת. המעצמה היחידה שפשוט נעדרה לחלוטין מהזירה הבינלאומית בשנים האלה היא ארה"ב. מי שהכריעה את מלחמת העולם הראשונה ושלחה לאירופה מיליוני חיילים רק 18 שנים לפני מלחמת האזרחים בספרד מוזכרת כהערת שוליים במאמר של שארל בלוך. למרות המשבר הכלכלי העמוק בארה"ב ולמרות המדיניות הבדלנית של ממשל רוזוולט, האם לא הייתה איזושהי פניה צרפתית או בריטית לארה"ב? האם קיבל ממשל בלום את מדיניות אי ההתערבות האמריקאית כעובדה מוגמרת ואפילו לא ניסה לפנות לרוזוולט ולקרוא לו לשנות את מדיניותו ולהשפיע? האם לא נמצא סנאטור, או חבר קונגרס, או מושל מדינה שחשב שמדיניות הבדלנות האמריקאית יכולה להוביל לאובדן ממשלים ידידותיים ולפגיעה באינטרסים אמריקאים?
בלוך מתאר את הסימטה הצרה שאליה נקלעה צרפת. מוקפת בחזיתות, מבודדת ומרותקת דיפלומטית, עם מאבקים פנימיים לא מבוטלים בין ימין ושמאל ומצב כלכלי שביר. מעל הכול ריחפה כל הזמן סכנת מלחמה עם גרמניה. כל אלה אילצו את ממשלת בלום לנקוט במדיניות חוץ זהירה ביותר. חופש הפעולה המוגבל של צרפת היה בראש ובראשונה תוצאה של "מדיניות אי ההתערבות". הייתה זו, במידה מסוימת, אי התערבות חד צדדית כיוון שרבים הפרו אותה. חולשתה של צרפת מתוארת במאמר כבלתי נמנעת. האם לא הבינו הצרפתים כי אבד הכלח על מדיניות זו וכי יש לשנותה? מדוע לא יזמו במסגרת אי ההתערבות איסורי סחר, חומות מכס, עידוד צרפתי לתסיסה לאומית באסקית וקטאלונית, בידוד ימי אמיתי על ספרד ולא רק "הסכמים ימיים על אי התקפת ספינות ניטראליות"? האם הייתה מדיניות אי ההתערבות והפרשנות המחמירה של הניטרליות סיבה לקיפאון הצרפתי, או תוצאה של הקיפאון?
רשומות
ובסוף ספרד סתם הייתה פינה נידחת של אירופה בזמן המלחמה. היו בעיקר למל"מים. אז מה זה שינה כל ההתערבות/אי התערבות. היו לצרפתים עוד הרבה הזדמנויות להראות לנאצים את השרירים והם לא עשו זאת.
השבמחק"פינה נידחת באירופה". פרנקו הצליח להתחמק באלגנטיות ממלחמת העולם השניה, למרות שהיה בן ברית של מדינות הציר. הוא הרוויח הרבה מאוד - השלטון שלו נשאר יציב עד 1975.
השבמחקלגבי הצרפתים, אני מבין שאתה חושב שהקפיאה על השמרים שלהם הייתה רק תירוץ למדיניות רופסת מול הגרמנים. אגב, לא ברור אם לצרפתים היו בכלל שרירים.